יעקב נ' טלפוניה - שירותי תקשורת בע"מ

פסק דין

1. בתיק זה נתבעו זכויות שונות עליהן הגיעו הצדדים להסכמה - בעניין הבראה, חופשה, חגים והפרשות לפנסיה. בגין כל אלה שולם לתובע בסמוך לאחר הגשת התביעה. לאחר עריכת חישוב עם ב"כ הצדדים בפתח הדיון היום נמצא כי נותרה יתרה לזכות התובע של 336 ₪.

2. בין הצדדים נותרה מחלוקת באשר לזכאות התובע לפיצויי פיטורים וזכותה של הנתבעת להפחית לתובע סכום של 3,952 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת כפי שעשתה בפועל, וכך גם באשר לזכותו של התובע לקבל פיצוי בגין אי עריכת הודעה על תנאי עבודה. באשר לשלושת הרכיבים האמורים, נשמעו חקירות וראיות ומיד לאחריהן סיכמו הצדדים.

3. בפנינו העיד התובע ומנגד העיד מנהל ובעלי הנתבעת מר גל אמנון, וכן עובד נוסף מטעם הנתבעת מר יובל אזולאי.

הכרעה

4. אנו מעדיפים את עדות מר גל אמנון שנתמכה בעדותו של מר יובל אזולאי, על פני עדותו של התובע.

התובע בעדותו מסר בתחילה כי מר גל אמר לו פעמים רבות שכדאי שימצא מקום עבודה אחר. הדבר העליב אותו ופגע קשות בכבודו. כשנשאל בתחילה מתי נאמר לו כך פעם אחרונה קודם לסיום עבודתו, אמר שהיה זה כחודש לפני. התובע סיפר כי יום העבודה האחרון היה יום חמישי, אך חשוב היה לו לציין כי יום קודם לכן, מר גל נתן לו מכה בכתף – צ'פחה – והוא נעלב מכך. הבאת הדברים בהקשר זה יצרה רושם כאילו התובע התפטר על רקע העלבונות שהוטחו בו ועל רקע אותה צ'פחה. בהמשך עדותו שינה התובע את טעמו וטען כי למעשה ביום העבודה האחרון נאמר לו ע"י מר גל כי כדאי שימצא עבודה אחרת. עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית בעניין זה, כאמור.

5. לעומת עדותו של התובע, עדותו של מר גל היתה ברורה וממנה עולה כי אכן התובע היה עובד בינוני ברמתו. יחד עם זאת הוא לא אמר לתובע שימצא עבודה אחרת. אותה עת קיבל על עצמו עבודה בהיקף גדול בבית ספר בהר אדר והוא נזקק לעבודתו של התובע. הוא תיאר כיצד הפציר בתובע להמשיך לעבוד הואיל ונזקק לעבודתו כאמור. נציין כי מר יובל אזולאי שהעיד אף הוא, סיפר, כמשיח לפי תומו, כי התובע אמר לו כמה ימים קודם לכן שהוא מתכוון לסיים את עבודתו וכך גם אמר לו ביום עבודתו האחרון. דברים אלה עשו עלינו רושם מהימן ואנו מעדיפים אותם על פני עדותו של התובע.

בנסיבות אלה אנו קובעים כי התובע לא פוטר ואף לא התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. פועל יוצא של האמור הוא שהנתבעת זכאית היתה לקבל הודעה מוקדמת של חודש ימים. הודעה כזו לא נמסרה לה ולכן כדין קיזזה את שווי ההודעה המוקדמת בסך 3,952 ש"ח.

6. התובע ביקש לקבל פיצוי בגין אי מתן הודעה כנדרש בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד").

בחוק הודעה לעובד נקבעה חובה על המעסיק למסור לעובד הודעה מפורטת על תנאי העבודה, בה יופיעו העניינים שפורטו בחוק. אי מתן הודעה כאמור עשוי להוות עבירה כאמור בסעיף 4 לחוק זה. בנוסף, בהתאם לס' 5(א) לחוק הודעה לעובד, הפרת החובה על פי חוק יכולה להקים גם זכאות לפיצוי.

בע"ע (ארצי) 154/10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה (ניתן ביום 3.5.11) (להלן: "עניין שניידר") נאמר כך:

"הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. ...

מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק."

בפסק הדין בעניין שניידר ציין בית הדין הארצי באוביטר כי באותו מקרה לולא נזנחה הטענה לפיצוי זה בסיכומיה, היתה העובדת זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעה לעובד, כאשר אמות המידה לקביעת הפיצויים הושארו לקביעה עתידית. במקרה דנן תבע התובע פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בשל כך שלא ניתנה לו הודעה לפי תנאי החוק ואף לא הסכם עבודה. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי לתובע נגרם נזק ראייתי וכי יש לקחת זאת כשיקול בקביעת הפיצוי. לא ברור על איזה נזק ראייתי מדובר. תנאי השכר היו ברורים כפי שציין מר גל. שעות העבודה, כמו גם השכר ששולם, צויינו באופן מפורט בתלושים כמו גם בדו"חות הנוכחות. עם זאת, אכן לא ניתנה לתובע הודעה בהתאם לחוק. כאמור, אין די בהודעה בעל פה או במתן תלושי שכר. לפיכך, מצאנו לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. זאת בשים לב למכלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, ובין היתר גובה שכרו של התובע, משך עבודתו ובהירות תנאי העבודה על אף אי מתן הודעה בכתב.

לנוכח כלל השיקולים בעניין, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,000 ₪.

סוף דבר

7. תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים והחזר קיזוז הודעה מוקדמת– נדחית.

תביעת התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד מתקבלת באופן שהנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום פיצוי על נזק לא ממוני כאמור בסך 3,000 ₪, שיישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום.

בהתאם להסכמת הצדדים ולחישובים שנערכו בפתח הדיון היום אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 336 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.4.12.